<h1>פסקי הרי"ד — יומא</h1>
<h2>דף ז:</h2>
[יומא פ"ג ע"א] מתני'. מי שנפלה עליו מפולת ספק הוא שם ספק אינו שם, ספק חי ספק מת, ספק נכרי ספק יש', מפקחין עליו. מצאוהו חי מפקחין עליו, ואם מת יניחוהו. [שם פ"ה ע"א] מצאוהו חי מפקחין. פשיט', לא צריכא דאפי' לחיי שעה. ואם מת יניחוהו. פשיט', לא צריכא לר' יהודה בן לקיש, דאמ' מצילין את המת מפני הדליקה בשבת, דתניא אין מצילין את המת מפני הדליקה בשבת אמ' ר' יהודה בן לקיש שמעתי שמצילין את המת מפני הדליקה בשבת. ואמרי' בפרק כירה [שבת מ"ג ע"ב] אמ' רב יהוד' בר שילת אמ' ר' יוח' הל' כר' יהוד' בן לקיש במת. ואפי' ר' יהוד' בן לקיש לא אמ' התם אלא מתוך שאדם בהול על מתו אילא שרית ליה טילטול דרבנ' אתי לידי כיבוי, אבל הכא אי לא שרית ליה טילטול מאי הוה ליה למיעבד. ת"ר, עד היכן הוא בודק עד חוטמו, ויש אומ' עד טיבורו, בדק ומצא עליונים מתים אל יאמר כבר מתו תחתונים, מעשה היה ונמצאו עליונים מתים והתחתונים חיים. אמ' רב פפא מחלוקת ממטה למעלה, אבל ממעלה למטה כיון דבדק ליה עד חוטמו שוב אינו צריך, כדכת' כל אשר נשמת רוח חיים באפיו.
<h2>דף טז.</h2>
[יומא מ"ד ע"א] ת"ר וכל אדם לא יהיה, יכול בעזרה, ת"ל באהל מועד, אין לי אלא אהל מועד מניין לרבות שילה ובית העולמים, ת"ל בקדש. פי' קרא יתירה, דהוה ליה למיכתב בבואו לכפר, ואנא ידענא דבקדש הוא בא ואתא לרבות כל מקום קדוש. אין לי אלא בשעה שנכנס לכפר בקטרת, מניין כשנכנס לכפר בדמים, ת"ל בבואו לכפר. אין לי אלא בביאה, ביציאה מניין ת"ל עד צאתו. אמ' מר אין לי אלא בשעה שבא לכפר בקטרת, מאי משמ'. פי' אדרבה לכפר בזריקת דמים משמ', כדכת' [ויקרא ט"ז] וכפר על הקודש וגו', שהוא זריקת דמים. אמ' רבה וכן אמ' רב יצחק בר אבדימי וכן אמ' ר' אלעזר אמ' קרא [שם] וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל, אי זו היא כפרה ששוה לו ולביתו ולכל קהל ישראל הוי אומ' זו קטרת. פי' דאילו בזריקת דמים אינן שוין כולן, שהפר מכפר עליו ועל הכהנים והשעיר על יש'. וקטרת מכפרת אין, דהא תני רב חיננא למדנו לקטרת שמכפרת, שנ' [במדבר י"ז] ויתן את הקטרת ויכפר על העם. ותנא דבי ר' ישמעאל על מה הקטרת מכפרת על לשון הרע, יבא דבר שבחשאי ויכפר על מעשה חשאי. פי' כדכת' אתם המתם את עם י"י, והקטרת כפרה עליהן, וכיון דעקר קרא בקטרת כת' אמאי כת' בבאו לכפר בקדש, אלא ריבה גם כפרת דמים, שכמו שחייבין לפרוש בשעת [הקטרה] כן חייבין לפרוש בשעת זריקת דמים שלפר ושעיר.
<h2>דף ל:</h2>
[יומא פ"ו ע"ב] תניא, ר' יוסי ביר' יהודה או' עבירות שהתוודה עליהן יום הכיפורים זה אין צריך להתוודות עליהן ביום הכיפורים אחר, ואם שנה עליהן צריך להתוודות עליהן, ואם לא שנה בהן והתוודה עליהן עליו הכת' אומ' ככלב שב על קיאו. ר' אליעזר אומ' כל שכן שהוא משובח, שנ' כי פשעי אני אדע וחטאתי נגדי תמיד, אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו, זה שעבר עבירה ושנה בה, כדרב הונא אמ' רב דאמ' רב הונא אמ' רב כיון שעבר עבירה ושנה בה הותרה לו, ס"ד, אלא נעשת לו כהיתר.
